תקיעות

ללכת קדימה. אנחנו כל כך רוצים להתקדם: בחיים, בעבודה, קריירה, ביחסים... וגם בטיפול. בחיים על חלקיהם השונים אנו חשים פעמים רבות שהנה אני צועד קדימה, ואז שוב מוצא עצמי באותו מקום, אותו לופ של חוסר תנועה, תקיעות או כשלון. מה עוצר אותנו? מה מביא אותנו שוב ושוב למצוא את עצמנו מנסים והנה זה חוזר, רצים במעגל, מתאמצים ודוחפים את עצמנו קדימה ולמעלה וכמו סיזיפוס מתעוררים בכל פעם לראות שאנחנו בחזרה באותו מקום. מעניין שדווקא במקומות בהם אנחנו חשים שהנה אנחנו צועדים קדימה יש נטייה לחזור לדפוסים ותיקים של הימנעות תקיעות וקפיאה במקום, למשל במצבים של היכרות זוגית חדשה, עבודה חדשה או קידום, מצבים חברתיים ועוד. מתסכל מאד העניין הזה! שדווקא איפה שאנחנו חשים ששם נמצא ה- well being שלנו שם אנחנו נופלים. לא סתם התיאור של מה שלעתים קורה לנו הוא הימנעות תקיעות וקפיאה במקום. יתכן ונתקלנו בעבר במושגים fight, flight ו- freeze. מושגים אלה קשורים במערכות פנימיות שמטפלות ומגיבות למצבי איום וסטרס. תשאלו מה מאיים כל כך בהיכרות של בן או בת זוג חדשים? אוהו! רבים יוכלו להעיד כי זה בהחלט מצב מלחיץ ואף מאיים, על שום ששם אנחנו חשופים ופגיעים, ויש עוד סיבות רבות (יראו אותי כפי שאני באמת, מחשבות של כישלון ידוע מראש, בושה ועוד). כאמור במצבים אלה מתעוררים הדפוסים שהתפתחו אצלנו לטיפול במצבי לחץ ואיוּם. ניתן את הדעת לרגע על המושג דפוס ובעיקר דפוסים הקשורים ל- fight, flight ו- freeze. הדפוס הוא מעגל נוירונלי מוחי שהתפתח עם השנים ולוקח פיקוד במצבי חירום. תשאלו בצדק מה הקשר בין הרצון או הצורך להתקדם ומצבי חירום. התשובה לשאלה נעוצה במנגנון בסיסי מאד בגוף האנושי, שקשור למצבי עוררות וויסות. במצב עוררות נכנסת לפעולה מערכת עצבית והורמונלית שנקראת המערכת הסימפתטית, שאמונה על הכנסת הגוף למצב של פעולה ו/או כוננות לפעולה. ואז נמצא את הגוף מעורר, כלומר נשימה מואצת, דופק מהיר, מתח שרירים גבוה ועוד. כאשר האיום מוסר והצורך להיות במצב מעורר חולף נכנסת לפעולה מערכת אחרת, הפארא-סימפתטית. זו המערכת שאחראית על וויסות הגוף חזרה לשגרה ורגיעה. אם כך, כשאני רוצה להתקדם ולנוע וניצב בצומת שעשויה להיות מלחיצה ומאיימת עבורי (כמו למשל דייט ראשון, שיחה עם הבוס על קידום ו/או העלאת שכר, השתתפות יזומה באירועים חברתיים, יציאה לדרך עצמאית בעבודה או בתחום יצירתי כלשהו, ועוד) עשויה להיכנס לפעולה המערכת הסימפתטית, שתגביר את העוררות כהכנה להתמודדות עם מצב מלחיץ. עם הזמן אנו אמורים להתווסת ואמורה להיכנס לפעולה המערכת הפארא-סימפתטית שתנהל את החזרה לשגרה והפחתת העוררות והכוננות. אופן ההתמודדות הזה עובד בדרך כלל במצבי הילחם או ברח, ואז לאחר המלחמה או הבריחה יש אפשרות להתווסת. מה קורה כאשר אנו חשים לכודים, ואין אפשרות להילחם או לברוח? אז עשוי להתעורר מנגנון הקפיאה, shut-down של הגוף. זה המקום בו אנו חשים תקועים, קפואים במקום, והתוצאה שלו זה קושי לתפקד, תחושת סטרס גבוהה ואף הימנעות מהתמודדות. זה המקום בו נכנסת לפעולה המערכת הפארא-סימפתטית, אך מערכת זו מורכבת משני חלקים, דורסאלי (אחורי או גבי מלשון גב) וונטראלי (קדמי). במצבים שקשורים לחזרה לשגרה פועל החלק הוונטראלי של המערכת הפארא-סימפתטית, שמרגיע את הגוף ומווסת. במצבי איום בהם אנו חשים לכודים ייכנס לפעולה החלק הדורסאלי של המערכת, שבעצם מכבה הכול, וזו תחושת הקיפאון, התקיעות, הערפול. אמנם אין בשיחה עם הבוס משום איום מיידי על חיינו כמו למשל בעמידה מול חיית טרף, מול אדם חמוש במצבי לחימה או במצבי חירום בכביש לדוגמה, אך עדיין יש במצב זה כדי לעורר דפוסי התמודדות ותיקים שהתפתחו כי מצבים אלה נחוו על ידנו בעבר כמאיימים. ואז הנה מונח לו הדבר אותו אני רוצה, אני שולח יד כדי לקחת ונרתע, שוב ושוב. (הרחבה על המנגנון הזה יש במאמר על התיאוריה הפוליוגאלית https://www.betipulnet.co.il/particles/polyvagal_theory_in_psychotherapy) גם בטיפול אנו רואים מצבים רבים של רצון עז להתקדם, לעשות, "מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו" או "מה אני צריכה לעשות עכשיו" הן שאלות שעולות תדיר מצד מטופלים. פעמים רבות השאלות עולות כשאנו חשים תקיעות בטיפול. מטופלים מעידים שהם כל כך רוצים כבר להגיע למקום בו הסבל פוחת, מתאפשרים דפוסי פעולה שונים, שיפור בתחומים מסוימים ועוד, והם חשים תקועים. לעתים התחושה הזו נובעת ממגע עם מקומות רגישים כמו אזורי טראומה ודפוסי הימנעות שונים, ואז יתעורר אותו הדפוס בתוך הטיפול עצמו, והמטופלים ישאלו עצמם רגע מה עושים עכשיו? איך נעים קדימה? העניין כאן הוא לא בדיוק מה לעשות אלא היכולת שלנו לשהות עם מצבי האיום יחד עם מישהו, לענייננו המטפל/ת, ובעבודה משותפת ללמוד לראות את הדפוסים והמנגנונים הוותיקים שמתעוררים כשרוצים לצעוד קדימה. כאשר אנו נמצאים עם מישהו שעמו או עימה אנו חשים ביטחון, אמון וקשר מיטיב, אפשר לעבד את המקומות שמופעלים במצבים של רצון להתקדם, כי קשר מיטיב פועל ישירות על המערכת הפארא-סימפתטית ועל החלק הדורסאלי שלה. אבל זה כבר דורש הרחבה נפרדת...