מלכוד ה- OCD.
באופן כמעט יומיומי אנחנו משתמשים במונח OCD לשלל תופעות שעניינן כפייתיות כזו או אחרת, חזרתיות ועוד. אבל לסובלים מ- OCD העניין מורכב הרבה יותר. מדובר בישות עוצמתית בתוך האדם שמנהלת עבורו/ה משטר קשוח של התנהגויות (שנקראות לעתים טקסים) שמטרתן ככל הנראה לשרוד את החרדה הגדולה שנמצאת אי שם בפנים.
יש תיאוריות רבות לגבי המקור של התופעה, לא ארחיב אך בקיצור עד לאחרונה היה נהוג לראות ב- OCD תופעה שבסיסה המרכזי הוא חרדה, כיום המחקר מראה שבנוסף יש קשר למרכזי המוח האחראים על תחושת הסיום של דברים (completion), שמוכרת לכל מי שמוצא/ת עצמה/ו בשטיפת ידיים שאינה נגמרת וכיו"ב.
יש גישות רבות לטיפול בתופעה, שגורמת לסבל רב לנושאים אותה. השיטות שידועות כיעילות מבוססות בדרך כלל על המודלים ההתנהגותיים (CBT, ACT), וכמובן גם עבודה רגשית וטיפול תרופתי נלווה. הניסיון שלי בקליניקה מראה שבדרך כלל יידרש שילוב בין כל השיטות. השיטות ההתנהגותיות יעילות מאד אך מבוססות על התנסויות וחשיפה הדרגתית (שנקראת בין השאר דה-סנסיטיזציה) אך מטופלים לא מעטים מתקשים להתחיל בזה או להתמיד בזה, אף לא בחשיפה עדינה. כאן התרופות יכולות לסייע אך אליה וקוץ בה: הדבר הראשון שיעשה אדם הסובל מ- OCD הוא לקרוא את החוברת המצורפת לכל תרופה, ובאופן כמעט מידי (אם בכלל יתחיל לקחת אותה) יפתח את כל תופעות הלוואי המצוינות בחוברת... זה יגרור עמדה של "אני לא לוקח/ת תרופות" ואז אנחנו מוצאים עצמנו נאלצים להסתדר בעבודה הטיפולית ללא תרופות.
זה כמובן מקשה ומאט את תהליך הריפוי, שמטרתו להקל את הצורך הכפייתי בטקסים ואף להשתחרר מהם. הבסיס לעבודה יתחיל מזיהוי הטריגרים לביצוע הטקסים, ובדיקת העוצמה שלהם כדי לבחון את האפשרות של עבודה התנהגותית. במקביל יתקיים שיח רגשי שמטרתו לבסס קשר טיפולי, ולבסס הבנה של המטופלים כיצד התופעה מנהלת אותם. לעתים תידרש עבודה רגשית ארוכת טווח לפני שנוכל לגשת לשיטות ההתנהגותיות, וכבר עבדתי עם מטופלים שעצם העבודה הרגשית קידמה אותם מאד בהתמודדות עם התופעה (בעיקר אלה שהתקשו מאד לקחת תרופות ו/או לגשת לחשיפות).
המלכוד אם כן הוא כזה: מחד יש צורך בעבודה ההתנהגותית בשילוב טיפול תרופתי, שזהו פורמט יעיל מאד. מצד שני הקושי של מטופלים רבים לבצע את הטכניקות ההתנהגותיות לא כל שכן הקושי בנטילת תרופות יוצרים את המלכוד. המענה כאמור הוא עבודה רגשית שלעתים צריכה להיות ארוכת טווח, כדי ליצור את התנאים להתמודדות עם ה- OCD. מה שיוצר את האפשרות לצאת מהמלכוד הוא לרוב הקשר הטיפולי שנוצר בקליניקה. כאשר הקשר הזה מיטיב הוא מעורר אמון, ואז לסובלים מ- OCD עשויה להתפתח האפשרות לתת אמון גם בטיפול התרופתי, וזה בהחלט מהלך שעשוי לקחת זמן רב. למרות הזמן שלוקח פעמים רבות זהו שלב הכרחי וצריכים להתאזר בסבלנות רבה, שכן ברגע שנוצר אמון מתהווה האפשרות להעניק טיפול כולל תרופות והסיכוי להחלמה גדל.
ה- OCD בדרך כלל מלווה בשיפוט עצמי נוקשה שיוצר מעגל קסמים של חזרה על הטקסים (קומפולסיות), רגשות אשמה שמגבירים את הצורך וחוזר חלילה. במפגש הטיפולי אנחנו משלבים עבודה עם חמלה עצמית המרככת את השיפוט העצמי ומאפשרת קבלה עצמית ופיתוח בסיס לאמון בעצמי ובאחר. אוסיף ואספר על העבודה הגופנית שאפשר לשלב בטיפול. ל- OCD פן פיזי שמתבטא הן בתגובה לחרדה והן בצורך הבלתי נשלט בביצוע הטקסים. עבודה המשלבת תנועה ופיתוח תשומת לב לגוף (מיינדפולנס בתנועה ובישיבה, התמקדות ותנועה מעולם הטאי-צ'י וצ'י-קונג) יכולה לקדם מאד את השיח הרגשי, ולסייע לבניית האמון בתהליך.
Comments