קשה לך. יש טלטלות והתמודדויות לא פשוטות ואולי אף טרגיות, ואומרים לך תהיי אופטימית, תהיי חזקה. את באמת מנסה, זה נשמע נכון להראות לכל מי שקרובים אלייך ומתמודדים כרגע עם קושי שאת חזקה ויציבה עבורם, אך בפנים יש כאב גדול ופחד. כשאנו משתפים את הסביבה באתגרים שלנו פעמים רבות אנו שומעים כתגובה אמירות כאלו, שכוונתן טובה ולכאורה אמורות לחזק אותנו ולסייע לנו בהתמודדות. אפשר להבין מדוע אנו שומעים זאת, לכולנו קשה לשמוע על קושי של מישהו אחר במיוחד אם הוא או היא קרובים אלינו, ואז התגובה המתבקשת היא לסייע, בין אם באמצעות מילות נחמה ועידוד או ייעוץ, למשל: "במקרה כזה את חייבת לדבר עם..." ועוד. לעתים נחוש מתח אל מול האמירות האלו, שכן כשאנו במצוקה אנו זקוקים אמנם לנחמה, אך לכזו שעיקרה נוכחות אוהבת ומכילה של אחר יחד אתנו ועם הכאב שלנו, כזו שיכולה להכיל, לשהות ולהיות עם הכאב שלנו ללא שיפוט וללא ייעוץ, ללא דחיפה ("תהיי אופטימית") אלא בקבלה. זו למעשה התייחסות חומלת לכאב. אחת ההגדרות של חמלה היא "היכולת להיות עם כאב של מישהו ללא צורך לברוח ממנו וללא צורך לעזור". הנוכחות החומלת היא העזרה והיא, פעמים רבות, מה שנדרש לנו במצבי מצוקה. כמובן, לעתים אנו נדרשים לפעול בעולם בעקבות המצב, ואכן לעתים אנו זקוקים לדחיפה קדימה, וחשוב לזהות מתי אנו נדרשים לנוע ומתי לעצור ולשהות עם מה שיש בפנים.
Photo by Kat Smith: https://www.pexels.com/photo/black-and-white-photo-of-holding-hands-735978/
