משפחות רבות נמצאות מול התמודדות שלעתים נראית קשה מדי או בלתי אפשרית של בן או בת משפחה המאובחנים בהפרעת אישיות כלשהי. אנשים רבים מתמודדים עם הסבל הנלווה להפרעות אלו, הן אלה הנושאים אותן בחובם והן בני משפחותיהם שרוצים לעזור אך לא יודעים איך. אנשים המאובחנים עם הפרעות אישיות שונות (גבולית, נמנעת ועוד) בדרך כלל גם נושאים בחובם מצוקות נוספות כמו חרדות וקשיים חברתיים, ואלה מעצימים את הקושי. פעמים רבות אנו רואים את המתמודדים עם הפרעות אישיות נעים במעגל קסמים, בו יש קושי, מתחילים טיפול שבדרך כלל משולב בתרופות, יש התייצבות ושיפור ואז מופיע המשפט "אוקי, יותר טוב עכשיו אז אין צורך בתרופות", מפסיקים ואז יש נפילה, משבר, מתחיל ניסיון לשכנע לחזור לטיפול ולתרופות, ואם זה מצליח אז יש התייצבות ושוב המעגל נשנה. בני המשפחה אובדי עצות ולעתים מיואשים מול מעגל הקסמים, וזה עוד במקרה שבו לאחר משבר יש נכונות לחזור לטיפול. במקרים רבים המעגל משולב בהתמכרויות כמו אלכוהול וגראס, מה שמקשה על יציאה מהמעגל ולעתים גם יוצר קונפליקט כימי עם התרופות. בקליניקה אני רואה את הסבל הרב של המטופלים ומשפחותיהם. המענה הטיפולי דורש סבלנות ואורך רוח, ונכונות ללכת דרך שבה יש מהמורות כמו משברים, התנתקויות וחזרה, מצבי רוח ועוד. אני חושב שיש חשיבות גדולה להחזקה שקשר טיפולי נותן במצבים האלה, כמובן למטופלים אך גם למשפחותיהם, ולכן חשוב קשר רציף עם דמויות משמעותיות שמלוות את המטופלים בחיי היום יום ולא רק המפגש עם המטופלים עצמם.
