קרקוע וחיבור לאדמה

הרבה זמן לא כתבתי, התודעה הייתה מכוונת פנימה לעיבוד כל מה שקורה ולחיים עצמם. והנה הגיע הדחף לשתף, מקווה שהקריאה תועיל. אחד הנושאים המרכזיים שאני עוסק בהם בקליניקה הוא המקום של עבודת גוף במסגרת התהליך הטיפולי. רבות נכתב על מקומו של הגוף בעבודה הפנימית, ולרוב אנחנו לומדים לשים לב לגוף ולפתח תשומת לב מיוחדת אליו, מה שמאפשר חוויית נכוחות אחרת, היכרות טובה יותר עם העולם הרגשי שלנו ועוד. אפשר גם לקדם מצבי תודעה מיטיבים באמצעות עבודה ישירה עם הגוף, בתנועה או בעמידה. אחד הכלים שמצאתי כמשמעותי ביותר הוא האימון על קרקוע וחיבור לאדמה. מה זה קרקוע? כבני אדם אנחנו נעים על הקרקע, נחים עליה, וכל מנח או תנועה מלווים במעבר אנרגיה כלשהו מאתנו אל האדמה. הקרקע נותנת לנו יציבות, וכן משהו עליו ניתן להפעיל כוח כדי לנוע. עבודת הקרקוע מטרתה להביא אותנו לחזק ממדים אלה בנפש: לפתח תחושת יציבות ואמון בכך שנוכל לפסוע בשבילי החיים כך שתהיה קרקע תחתינו והמאמץ שנשקיע יביא לצעד קדימה. יש שיטות רבות לכך, מתרפיה בתנועה, Dance-Therapy, עבודה שמאנית ועוד. אני אישית בא מעולם אומנויות הלחימה, ומצאתי שהיישום של התנועה ומנח הגוף עליו אנו מתאמנים בז'אנר זה מאפשר עבודה ישירה על העקרונות שתיארתי של קרקוע. כל תנועה אפשרית תוך מתן תשומת לב מיוחדת למגע עם הקרקע, כל נשיפה מאפשרת "הורדה" של המשקל אל כפות הרגליים ומהן אל האדמה. האימון החוזר בדברים אלה מאפשר פיתוח ישיר של תחושת יציבות, תחושה אשר מורגשת ונחווית יותר מאשר מדוברת, ובכך מתאפשרת רגיעה והתמצקות של תחושת האני בכאן ועכשיו. מושגים כמו רגיעה, דימוי עצמי, נינוחות, כולם מקבלים ביטוי בסוג זה של עבודה. כאשר אדם מביע מצוקה נפשית סביר שנתחיל בעבודה רגשית הנעשית בדיבור, גם אם במהלכה נלמד אותו או אותה להתבונן בגוף ולהתחיל לחוות את התחושות המורגשות המלוות אותו, וכל זאת בנוכחות מקבלת ותומכת שלנו. אפשר לחזק את התהליך באמצעות עבודת גוף ישירה כפי שתיארתי. אין זה אומר שבקליניקה אנחנו מתחילים תהליך מיד בתנועה, העניין מאד אינדיבידואלי. יש כאלה שיחסית מהר נגיע לעבודת גוף בתנועה, ויש כאלה שייקח זמן רב עד שנערב את הגוף. יש אנשים שעבורם החיבור לגוף קשה או אף לא אפשרי כרגע, במיוחד במצבי פוסט טראומה וקושי בוויסות רגשי, ולכם איתם פחות נעשה זאת או בכלל לא. עם זאת האפשרות לעמוד, להיכנס למנח גוף מיוחד המאפשר התבוננות בקשר ובחיבור לקרקע, האפשרות הזו זמינה לנו ולעתים ניתן לה את המקום. למשל תרגיל מעניין ומוכר שכל אחד ואחת יכולים לנסות הוא תרגיל העץ: נעמוד בפיסוק קל של הרגליים עם ברכיים מעט כפופות, ידיים רפויות בצידי הגוף, הגו זקוף אך לא מתוח. ניקח שתיים-שלוש נשימות ובכל נשיפה נדמיין את המשקל שלנו יורד אל כפות הרגליים. לאחר מכן נדמיין שורשים הבוקעים מכפות הרגליים אל האדמה, ודמיין כיצד השורשים האלה נראים. הם יכולים להיות עבים או דקים, רחבים או צרים, אין חשיבות לצורה אלא לתשומת הלב אליה. לאחר פרק זמן שיכול להיות בין חצי דקה לכמה דקות שוב ניקח כמה נשימות מודעות, ונסיים. האם התחושה מעט יותר יציבה? נשאל את עצמנו את השאלה הזו ונבדוק מה יש בגוף כעת.

Photo by Daniel Watson: https://www.pexels.com/photo/gray-trunk-green-leaf-tree-beside-body-of-water-762679/