סמסרה סבל ותרגול

סמסרה, סבל ותרגול

מהו הסבל? הבודהה הגדיר באמת הנאצלת הראשונה את מהות הסבל. בקצרה: להיות קרוב למה שלא נעים או להיות רחוק ממה שרצוי- זהו סבל. נסו כעת למשך מספר שניות לחשוב על דבר אחד בחייכם שנוכחותו בהם אינה רצויה ולכן מביאה לסבל, ועל דבר שאין לנו והיעדרו מביא לסבל.

באופן כללי הבודהיזם רואה בנטיות אלה של התודעה כמעגל המזין את עצמו. בכל פעם שמשהו מסב אי נחת נרצה להיפטר ממנו, זה יוצר סלידה, היוצרת בתורה דפוס, היוצר תפיסה של מהו הדבר הלא נעים, וזה יוצר סלידה, ...

אז איך יוצאים מהמעגל? אחד האמצעים המוצעים על ידי הבודהה הוא התרגול, מה שאנו נוהגים לקרוא לו מדיטציה. התרגול נעשה בדרך כלל בישיבה (במקומות אחרים אפרט את אפשרויות התרגול האחרות). מצאו מקום נעים ונוח לישיבה, שבו זקוף אך לא במאמץ, עצמו עיניים והתחילו לשים לב לנשימה. תשומת לב לנשימה פירושה בשלב זה תשומת לב לתנועת הגוף עם השאיפה והנשיפה, ולתחושות הגוף במהלך הנשימה. אנו מתבוננים בנשימה כעדים דוממים העומדים מהצד ושמים לב לפרטים. תוך כדי תשומת לב זו עשויים לעלות בתודעה דברים כמו מחשבות, זיכרונות, וכו', וכן תחושות גופניות כמו גירוד, כאב, או תחושות נעימות כלשהן. כעת נשים לב מהן תגובותינו לנוכח הדברים שעולים בגוף או בתודעה- האם יש סלידה, כלומר רצון להיפטר, או משיכה ורצון שתחושה או מחשבה יימשכו ויישארו? האם אנו יכולים להמשיך ולמקד את תשומת ליבנו בנשימה גם לנוכח גירויים והסחות דעת? אין הכוונה למאמץ של נשיכת שפתיים, אלא לראות כיצד התודעה מגיבה לניסיון זה.

אפשר להתבונן במעגל הקיום הפיזי שלנו כהקבלה למה שקורה בתודעה. תחילה הלידה: אנחנו נולדים, גדלים, מתפתחים. יש שלב בו במשך זמן מה נראה כאילו קיומנו נצחי: כבר לא ילדים אך לא זקנים. אנחנו לא חושבים על הזקנה והמוות, אך אלה מן הסתם יגיעו. כך מתגלגל גלגל הקיום: לידה, הזדקנות ודעיכה, ואז מוות. מעגל זה מקבל משמעויות נוספות בחשיבה הבודהיסטית. למעשה כל תופעה נידונה לשלושת השלבים האלה, לידה דעיכה והפסקה (מוות).

נראה כיצד תודעתנו, על כל התהליכים המתרחשים בה, פועלת כך. שימו לב למשל לתחושה גופנית שעולה בכם כרגע: כאב, אי נוחות, תחושה נעימה כלשהי. האם התחושה התחילה ברגע מסוים או שהייתה תמיד קיימת? האם התחושה נשארת קבועה ולא משתנה? האם ישנם מצבים בהם התחושה אינה מורגשת כלל, כלומר לאותו רגע חלפה לה? האם התחושה השתנתה וקיבלה אופי אחר? את אותה חקירה ניתן לבצע גם על תכני התודעה: מחשבות, רגשות, דימויים. כלומר שלל התופעות אותן אנחנו חווים מופיעות בשדה הגוף, ובשדה התודעה, ונידונות כולן לתהליך של לידה השתנות ומוות. שדות אלה נקראו על-ידי הבודהה "מצרפים", והוא חילק אותם לחמש קבוצות עיקריות: 1. החומר – ruppa (לענייננו - הגוף) 2. תחושות או הרגשות – vedana. ההרגשות בניסוח הזה פירושן התגובה הראשונית ביותר שנחווית בגוף ו/או בתודעה לנוכח גירוי, והיא הסיווג לנעים או לא נעים. 3. תפיסות – phasa 4. דפוסים מנטליים – sankhara 5. ההכרה. לא נעמיק בקבוצות כרגע, אך אפשר להבין שכל תנועה שלנו בעולם או של חוויית המציאות שלנו מתרחשת באחד מהשדות האלה. מה שהבודהה מכוון אליו הוא ההבנה שכל תופעה שמתגלית באחד או יותר מהמצרפים נתונה ללידה השתנות ומוות.

איך ההצהרה הזו עוזרת לנו לייצר חוויית מציאות טובה יותר, כלומר יציבות פנימית, רגיעה ושמחה?

הארעיות של התופעות נקראת אניצ'ה, והבנתה מהווה נדבך בסיסי בהבנת העולם על-פי הדרך הבודהיסטית. אם כל דבר נידון לכליה, הרי הכול זמני! אז על מה נישען? מה הוא היסוד היציב בחיינו שאינו משתנה ועליו ניתן להישען?

כתוב בדהמהפדה: "בכל פעם שהוא (הנזיר) מתבונן בהופעת והעלמות המצרפים, הוא חווה שמחה ואושר- לאלו שיודעים, זהו האלמוות".

כאשר אנו מיומנים בהתבוננות בכל המצרפים, מתוך הבנת היותם נתונים לתהליך של לידה השתנות וכליה, ומתוך קבלת היותם כאלה, זהו האלמוות. אלמוות במובן של הדבר עליו ניתן להישען, כי הוא שריר וקיים ואינו משתנה.

אם אנחנו לא מיומנים בהתבוננות כזו בתופעות שיש בהן פוטנציאל לסבל, אזי נסבול!

מדוע נסבול? כי אם יש כאב, פיזי או מנטלי, אזי קשה להיות אתו כי הוא נתפס כקבוע. כך נפתח מעגל: יש כאב, אני גם סובל מהכאב וגם תופס אותו כקבוע, או בעל סבירות לחזור, וכך נולד סבל. העולם הרי מלא בכאב, ואין דרך להתחמק ממנו. וכך כל תחושת כאב תביא לסבל. זהו מעגל הסמסרה בנוגע לתחושות: חוויית הכאב כקבוע, לא בר שינוי, מביאה לסבל, וכל חוויה כזו חורטת בנו את רישומה, ובפעם הבאה שוב ניפול לתפיסה כזו של כאב, וחוזר חלילה...

מה יעצור את המעגל? פיתוח של מיומנות של להיות עם חוויות שונות, המצרפים השונים, מתוך הבנת ארעיותם, התכונה של הופעתם והיעלמותם, הלידה ההשתנות והכליה.

כזכור משמעותה המילולית של המילה סמסרה היא "שוטטות הלאה". ככל שנמשיך לשוטט הלאה בחיים מתוך חוסר הבנה של עולם התופעות, כך ימשיך הסבל.

הבודהה שאל פעם את הנזירים: 'מה לדעתכם יותר גדול- האוקיינוס או הדמעות שאתם מזילים בעודכם משוטטים הלאה בחיים?' תשובתו הייתה- 'הדמעות'.

Photo by ROMAN ODINTSOV from Pexels