מ' מתגייס! – עבודת אורך עם נער מתבגר

מ' התגייס. אין לתאר את ההתרגשות שאחזה בי כשזה הגיע. אולי נדמה לנו שגיוס לצבא הוא נקודה ברורה בלוח הזמנים שלנו כאן במדינה, אך יש נערים ונערות שעבורם הדבר כלל אינו טריוויאלי. מ' היה נער מסוגר וחולני, ללא קשרים חברתיים וללא שאיפות מרחיקות לכת. "לנסות להיות מסודר בחיים", זה כל מה שיכול היה לתאר כשאיפה. הקשר בינינו התפתח לאט, בסבלנות, לעתים נדמה היה שאנו תקועים באזור של שתיקות הדדיות, מדברים מעט על "מה היה השבוע" ושוב נפרדים לשבוע. על כניסה לעולמו הרגשי, שלא לדבר על עבודה פנימית או מיינדפולנס בכלל לא היה מה לדבר ונראה היה שאי אפשר להתקדם מעבר לשיחות המנומסות שלנו. מ' מנומס מאד ונותן הרבה כבוד. גיוס? עדיף שלא, ואם כן משהו קרוב כי זה גדול עליו (ציטוט). מה עושים עם נער כזה? לאורך הזמן התברר שהמפגש בינינו היה חשוב מאד עבורו, ומה שנראה כשיחות מנומסות שלמראית עין לא חודרות את הקליפה למעשה היה הזדמנות להפר את הבדידות וליצור קשר אנושי מיטיב. זה היה שיעור משמעותי בשבילי על מהותו של קשר, על היותו של הקשר עצמו גורם מרכזי בחוויה הטיפולית שיכול להביא לתנועה של שינוי. היום מ' חייל, בדרך לקרבי, ואני מתרגש.