הרבה מדובר על קשר שונה שיש לנו עם כל אחד מהילדים.
לעתים בקליניקה אני נתקל בהורים שיש להם קושי גדול ושונה באופן משמעותי עם אחד הילדים, בעוד שעם השאר הם בסדר ואף יותר מכך. אחד הקשיים בהדרכת הורים הוא היכולת לפתח איזון מול ילד/ה שהתנהגותו/ה מעוררת כעס, התנגדות ומתח אצל ההורה. פעמים רבות נוצר כאן מעגל בו הילד חש את העוינות של ההורה, ומתנהג באופן שיאפשר לו לשרוד מול מה שההורה משדר/ת, מה שיכול להתפרש כהתנגדות, ויכוחים על כל דבר, "עושה מה שהוא רוצה" ועוד.
העבודה עם ההורים מתבצעת בשני צירים מרכזיים. האחד- לראות מה עובר על הילד/ה. זה מאד קשה בתוך מערכת יחסים כל כך קרובה ואינטנסיבית כמו משפחה לראות את מה שעובר על הצד השני, במיוחד כשיש לנו כעס עליו. הציר השני- מיינדפולנס, כלומר היכולת להכיל את מה שקורה עם יותר איזון. כמו בתחומים רבים אחרים גם בהתנהלות בתוך המשפחה הנטייה הטבעית היא להפנות את תשומת הלב שלנו החוצה, אל ההתרחשות, ואילו האימון במיינדפולנס מביא אותנו תחילה לתשומת לב פנימה, אל מה קורה לי בתוך הסיטואציה. הניסיון מראה שאימון לאורך זמן של ההורים מביא אותם לדווח על שיפור בהתנהגות של הילדים (!). הסיבה היא שאנחנו שוברים את המעגל של גירוי ותגובה של שני הצדדים, ומתחילים מעגל חדש שבו אנו ההורים מייצרים התנהגות שפחות מגיבה על ההתנהגות של הילדים אלא כזו המתאפשרת יותר מבחירה ופחות מתגובה אימפולסיבית. אנו קוראים לזה "הגדלת המכל", כלומר הרחבת היכולת שלנו להיות עם ילד מתוסכל, מתלונן, מתווכח וכועס כך שנוכל לבחור תגובה ולא בהכרח להגיב מהבטן.
תגובות