"למה צריך לחפור בדברים הקשים?" היא שאלה, "אני מאמינה בלהדחיק, שמה בצד ומנסה לחשוב מחשבות חיוביות". למה באמת? למה לא לנסות להזיז הצידה, ולפנות מקום למשהו טוב? זו באמת שאלה טובה, ואולי יש תשובה ברורה ואולי אין. אם זה מצליח, וכשיש מחשבה שמטרידה באופן חוזר ואני מצליח להעיף אותה והיא לא חוזרת, אז כנראה שאו שמחקתי או שהדחקתי. האמנם? האם באמת אפשר למחוק, או להדחיק כך שדברים משמעותיים לא יטרידו? אירועי חיים, מערכות יחסים וחוויות משמעותיות נחרתים בנו ובאים לידי ביטוי בדפוסי התנהגות, דפוסי חשיבה, אופני תגובה למציאויות משתנות ובמצב רגשי שמתהווה לנוכח חוויות חיצוניות ו/או פנימיות. לעתים אנו שמים לב שכל אלה או חלק מהם עשויים להופיע גם אם החלטנו "את זה אני שמה בצד" או שהעדפנו להדחיק, באופן מודע או לא. אם הדפוסים החוזרים האלה מפריעים לנו, כנראה שהגישה של "לשים בצד" אינה עובדת. במקרים אלה כדאי לפגוש את הדבר, אותו דבר שמביא למצוקה, שממנו מגיע הדפוס המזיק. "לחפור"- כלומר להזמין את הדבר, לשהות עמו, לדבר עליו, להבין מהיכן הגיע ולהבחין בינו ובין מי שאני. לשים לב מתי הדפוסים מגיעים ומה מעורר אותם, וליישם תהליכי הבנה, קבלה, ותשומת לב. ללמוד להיות עם מה שמפעיל אותי, באופן מאוזן, ואז אפשר לבחור אחרת. זה קשה, נכון, אבל מועיל.
Comments