להתארגן על החיים. לפעמים זה קשה. בקליניקה אנחנו רואים את זה במטופלים שבאים, נעלמים וחוזרים. מטופלים שקובעים, מבקשים להזיז, אחר כך להחזיר למועד הראשון, ובסוף לשנות ליום אחר. ושוב בשבוע הבא סיפור דומה. מטופלים שנושא ההגעה לטיפול (ההגעה הפיזית) מהווה נושא שהם מזכירים אותו כל הזמן במפגשים. מה מסתתר שם מאחורי קשיי ההתארגנות? לנו זה נראה טריוויאלי, ואנחנו רוצים להגיד: "מה הבעיה? תגיע כבר בזמן, תגיעי כמו שקבענו" ועוד כל מיני פנינים. הקושי להתארגן הוא אמיתי, ונובע מתחושת חוסר יציבות, מקושי להתחבר למרכז הפנימי ומחוסר ביטחון. עבודת קרקוע, התנסות בקביעת יעדים ובעיקר עבודת מיינדפולנס הממוקדת באפשרות לעצור כשהמציאות משתנה ולהתבונן, כל אלה יעילים כדי לסייע לשיפור כושר ההתארגנות. אפשר וכדאי ללמוד לנהל לוחות זמנים, אך כשיש קושי אמיתי כדאי גם לעבוד על יציבות וביטחון, שיאפשרו התנהלות יציבה יותר.
Comments