התמודדות עם קונפליקטים הוא נושא שמעסיק רבים מהאנשים הפונים לטיפול. "אני לא יודעת לעמוד מול קונפליקט ותמיד נוטה להימנע ממנו", "אני בורח מהתמודדויות ומוצא עצמי מוותר, בעיקר...", "אני אעשה הכול רק לא להיות בתוך קונפליקט". מה קורה שם? כל מקרה לגופו כמובן, אך אפשר לעשות כמה הכללות שיכולות להדגים את המשותף לבני אדם שרוצים שינוי בתחום זה. מאין בא הקושי להתמודד? הרי קונפליקטים הם חלק מהחיים, ועלינו ללמוד להיות עימם ולדאוג לעצמנו במקומות האלה. והנה רבים מוצאים עצמם נטולי כוחות ברגע שמגיע קונפליקט, עם דפוסי התנהגות כמעט אוטומטיים של הימנעות וויתור. כמעט תמיד כשנברר מה קורה אצל אנשים אלה נמצא ציר משותף של דימוי עצמי וערך עצמי נמוכים. הרי אם אני שווה פחות מובן שאתקשה להתמודד מול אחרים, השווים יותר. התחושה של היותי שווה פחות מביאה לקושי בהוצאה וביטוי חיצוני של הצרכים והרצונות שלי ואז נוצרים תסכול וכעס, שבדרך כלל מופנים פנימה. לעתים אנו חשים שאם נוציא ונבטא החוצה את הצרכים והרצונות שלנו זה ייתפס כתוקפנות, ואז התוקפנות מופנית פנימה, ואנו חשים כעס על עצמנו, ביקורת ושיפוטיות. בעבודה הטיפולית אנו יוצרים מערכת יחסים שמאפשרת לכל זה לעלות, ואז אפשר לבחון את הצרכים ואת האפשרות להביע אותם ולבטא אותם מול אחרים. במערכת יחסים מיטיבה הביטוי של הצרכים אינו תוקפנות לשמה כי אם תקשורת בונה, ואת זה אנו מתרגלים בקליניקה. מערכת יחסים מיטיבה היא כזו שמאפשרת לטוב שבנו לקבל מקום להתממש ולהתבטא בחיים עצמם, כך שנוכל להביא את עצמנו, כולל רצונותינו וצרכינו, אל העולם באופן יותר מלא. כך מה שנחווה כקונפליקט שאין לנו יכולת לשהות בו יהיה חלק מהחיים בו אנו משתתפים ומתנהלים יותר בחופשיות. הכותב הוא פסיכותרפיסט, תל אביב, הצפון הישן - פסיכותרפיה גופנית נפשית מבוססת מיינדפולנס. https://www.davidnisky-psychotherapy.com/
Photo by Alex Green from Pexels
Comentários