העברה בין-דורית הוא מונח יבש שמכוון לכאב רב. לגדול אצל הורה בדיכאון, הורה מתוח תמידית, הורה דו-קוטבי, ואולי הורה שלא סובל.ת מבעיה פסיכיאטרית אך גדל במצוקה כזו או אחרת ובלי משים מעביר אותה בהתנהגות ברורה או סמויה הלאה לדור הבא.
אחד מהרגעים המכוננים בעבודה הטיפולית הוא הרגע בו אנו מבחינים ומזהים את מה שהעבירו לנו ההורים שלנו. יש בו לעתים זעזוע, ברגע הזה, שיכול להיות מלווה בהתבהרות גדולה. הנה המקור לדפוס כזה או אחר שמקשה עלי. יש בו גם כעס, איך זה שהתאפשר מה שקרה? מה, לא שמתם לב שזה מה שאתם עושים?
אז כנראה שלא שמו לב, כי זה עניין שנעשה באופן לא מודע בדרך כלל, וגם אם הכעס על ההורים לגיטימי, ובשלבים ראשוניים של הטיפול יכול אף לסייע בתהליך, אם נעיין בביוגרפיה האישית של הורינו נגלה ברוב המקרים שהם חוו דברים דומים. ומכאן השרשרת של ההעברה הבין דורית. אז מה עושים? ראשית עצם המודעות לאותו דפוס שמקשה עלי היא כבר צעד חשוב שיכול להביא להקטנת ההשפעה של דפוס זה, ולאפשר לו פחות לנהל אותי. מיינדפולנס, או במילים אחרות היותי קשוב לתהליכים הפנימיים שלי עם יכולת לשים לב מתי הדפוס עולה, יחד עם היכולת להיות עמו באיזון, הם מפתח להפחתת כוחו של הדפוס. שנית ההכרה בכאב שלי מביאה לחמלה עצמית שהיא חיונית לריפוי. ושלישית, ההבנה שהדפוס שמלווה אותי ומביא לי סבל הופיע מסיבות שרירות שלא היו בשליטתי היא דחיפה עצומה להפחתת תחושות האשמה על היותי מי שאני. הדפוסים האלה יכולים ללוות אותנו לאורך שנים, ומטופלים מבוגרים מאד (קשישים) מעידים שיש דברים שהם מתמודדים איתם כל חייהם ורק כעת בתהליך הטיפולי הם מבינים מאיפה הדברים הגיעו ואיך אפשר לשכך את השפעתם.
Comments