הורות, אומנויות לחימה וסיפורי זן

מה הקשר בין הורות, אומנויות לחימה וסיפורי זן? בואו איתי ונצא למסע קצר בין הדברים. לעתים אני תוהה על הדרך שבה אני מחנך את ילדי. בעיקר במצבי לחץ, בהם אין זמן או אפשרות לתהות ואני מתנהג איך שיוצא. ברגעים האלה אני עשוי לחשוב מחשבות די הגיוניות לכאורה: "הוא חייב להתנהג יפה לאחיו", "היא מוכרחה להקשיב לי", "לא יכול להיות שהוא יעשה מה שהוא רוצה", "היא חייבת גבולות", "זה מה שאמרתי וכך צריך להיות", ועוד ועוד... כמובן שקורה ולאחר מעשה אני מתחרט על דברים שאמרתי או שעשיתי, כי הייתי בלחץ ועייפות וכו'. מה עושים? איך מתפקדים בתוך הקלחת של העולם המשפחתי כך שנחנך את ילדינו באופן ראוי, עם גבולות וכללים, אך גם נעשה זאת בלי לאבד את עצמנו? באומנויות הלחימה הסיניות (אותן תרגלתי שנים לא מעטות) מדברים על תפקוד מתוך שחרור. למה הכוונה? ברמה הפיזית, אם אגרוף מתקרב אלי עדיף שלא אעמוד בדרכו, ואם הוא פוגע בי עדיף שלא אפעיל כוח נגד אלא אתן לו לחלוף דרך גוף משוחרר. הפעלת כוח נגד תיצור מגע כואב שיש בו מן הנזק, בעוד ששחרור יביא למצב בו לא יהיה נזק או שיהיה מינימלי, והשליטה תהיה בידינו ולא בידי היריב. ובחיים? אם יש עימות עדיף להגיע אליו משוחררים, לא להפעיל כוח נגדי ואז גם הנזק מהעימות יהיה מינימלי ותהיה לנו יותר שליטה בסיטואציה. כל זה טוב ויפה, אבל כאמור איך מיישמים את זה במצבי סטרס שבהם אנחנו מגיבים באופן שנראה אוטומטי ובלתי נשלט, כמו עייפות, לחץ, שחיקה ועוד? יש סיפור זן נחמד בעניין. סיפורי זן וקואנים הם דרך פילוסופית להביא אותנו להגות (contemplate) בנושאי חיים כאלה ואחרים, והנה אחד המיוחס למורה זן יפני בשם בנקיי: תלמיד זן ניגש לבנקיי והתלונן: "מורי, יש לי מזג בלתי נשלט. איך אוכל לרפא זאת?" "יש לך משהו מאד מוזר" ענה בנקיי. "הראה לי מה שיש לך". "בדיוק כרגע אינני יכול להראות לך את זה", השיב התלמיד. "מתי תוכל להראות לי?" שאל בנקיי. "זה מופיע באופן לא צפוי", ענה התלמיד. "אם כך", סיכם בנקיי, "זה כנראה אינו טבעך האמִתי. אם זה היה, היית יכול להראות לי את זה בכל זמן. כאשר נולדת לא היה לך את זה, והוריך לא נתנו את זה לך. חשוב על כך". (מתוך "101 סיפורי זן", תרגום חופשי שלי).

מה הנמשל? הטבע שלנו מראשיתו בנוי ליצירת יחסים מיטיבים עם העולם ועם עצמנו. עם הזמן אנו רוכשים דפוסי התנהגות שמהווים הגנה מול העולם ודרישותיו, וכך מוצאים עצמנו בעימותים וקונפליקטים, בין השאר מול הילדים. עם זאת יש לנו יכולת להביא את טבענו הפנימי לידי ביטוי, וכפי שציין מורה הזן- הנטייה לעימותים אינה נמצאת כל הזמן. בעבודה פנימית של תרגול מיינדפולנס, אימון רגשי והדרכת הורים אפשר להביא להתנהלות מתוך שחרור, המאפשרת להכיל סיטואציות לוחצות באופן מאוזן, כמו הלוחם שנשאר בשליטה ואינו מחפש להביס את אויבו אלא לפתור את הסיטואציה. בעבודה זו נביא לידי ביטוי את הטבע המולד שלנו, שיודע להיות עם האהובים לנו, לתמוך בהם מתוך מקום יציב וממוקד שלנו, ולהביא להרמוניה ביחסים בין בני המשפחה.