קושי ליצור יחסים יציבים וארוכי טווח הוא עניין שדורש התעמקות. על פניו נראה כי "זה לא מתאים" ו- "ההיא לא רצינית" ו- "אוקי הוא חמוד אבל בשביל לתת את הלב שלי אני צריכה יותר מזה", או למשל "נכון אנחנו יוצאים תקופה אבל אני מרגיש שאני לא מספיק נמשך אליה", ועוד כהנה וכהנה. זה משהו שבאמת יכול לקרות מדי פעם כאשר אנחנו מחפשים קשר, אך לעתים זה הופך לדפוס שגרתי לאורך שנים, עניין שיכול להיות מתסכל מאד. ואז עשויה לעלות השאלה למה שוב ושוב אנחנו מתנסים ביחסים אינטימיים ולא מצליחים להישאר שם? לא תמיד אנחנו שמים לב להתנהלות הזו שלנו מול בני ובנות זוג פוטנציאליים, וכך חולפות השנים ועוד ועוד התנסויות מסתיימות להן טרם זמנן. ואם אנחנו אכן שייכים ושייכות לז'אנר הזה אנו עשויים למצוא את עצמנו מסתכלים אחורה ומתחרטים, איך לא נשארתי שם אתו/איתה...
כשאנחנו יושבים ומנסים להבין מה קורה אנו מבחינים בדפוס הזה, ומנסים לשנותו. הרצון להיות בזוגיות חזק אצל אנשים רבים, והפער בין הרצון הזה לבין המציאות יוצר סבל רב. לעתים זה לא רק הרצון להיות ביחסים קרובים עם אדם נוסף, אלא גם המחשבה ש- "אני לא מסוגל/ת בכלל ליצור זוגיות" ונוצר מעגל שני של סבל הנושא בתוכו גם תחושה של חוסר ערך ביחס לסביבה. אז מה קורה שם? בדרך כלל אנחנו מתחילים עם לשים לב לדפוס ולאפיין אותו. לאחר שראינו שאכן יש נטייה להיכנס ולצאת ממערכות יחסים אנחנו מסמנים את הקושי, ומתחילים לשים לב אליו בחיי היום יום. במקביל ננסה לבדוק מה קרה בעבר שלנו שהביא לקושי זה. בדרך כלל נמצא את הסימנים הראשונים ביחסים עם מה שנקרא המבוגרים המשמעותיים בחיינו, בינקות בילדות המוקדמת ולאורך החיים. אימא, אבא, או כל מבוגר שהיה משמעותי בתחילת חיינו ובהמשכם. למשל מ' גדלה במשפחה נורמטיבית ומבוססת יחסית, עם הורים נוכחים ודואגים. אחד הזיכרונות החזקים שלה הוא של אימא שרוב הזמן מגיבה אליה בחוסר שביעות רצון. המילה "למה" הופיעה כמעט בכל פנייה של האימא לבת. כמובן זהו זיכרון וייתכן שהמציאות הייתה מעט גמישה יותר, אך מה שחשוב הוא החוויה שחיה כעת בזיכרון. מ' מוצאת את עצמה עד היום כבוגרת מנסה להשיג את הערכתה של אימא, "שרק תראה אותי באמת". זה הוביל לחיים של מאמץ תמידי להראות שהיא ראויה לאהבתה של אימא, מה שכולל בתוכו ריצוי ותסכול. הכמיהה הזו עשויה ליצור מצב שבו למ' אין מה שבשפת גוף-נפש אנו קוראים מרכז פנימי, שזה תחושה שהיא יכולה להישען על עצמה בבואה לחיים כולל ליחסים. הניסיון שאינו מסתיים להשיג את אהבתה של אימא מקשה עליה להתפנות רגשית ליצירת יחסים שכן לאן שהיא לא תלך היא תחווה תחושת חסר, תחושה שהיא צריכה להוכיח שהיא ראויה וזה מתיש ואף עשוי להרחיק שותפים אפשריים לזוגיות. החוויה הראשונית של אי-קבלה ע"י אימא או אבא (בניגוד לאידאל של קבלה ללא תנאי) יוצרת למעשה בושה במגע עם העולם. איני ראויה לאימא ולכן איני ראויה באופן כללי. בעבודה הטיפולית אנחנו יכולים להתנסות בקשר שבו יש קבלה ללא תנאי, שבו אנו יכולים להתבונן בדפוס המקשה עלינו ליצור קשרים אינטימיים ולשנותו. אין הדבר קל בהכרח על שום שהרגלי חיים של שנים רבות מתקבעים, אך בעבודת אורך אפשר לראות שינוי ממשי ולמצוא מערכות יחסים רצויות.
Kommentare